החלטה בתיק עמ"מ 68/01

אשר להחלטה, נדרש כי למפקד הצבאי יהיה "יסוד סביר להניח שטעמי בטחון האזור או בטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" , קודם שיחליט כאמור. כן נדרש, כי סמכות המעצר לא תופעל אלא אם סבר המפקד הצבאי כי הדבר הכרחי בגלל טעמי בטחון החלטיים (ס' 3 לצו המעצרים המנהליים).

אשר לצורה, מעלה צו המעצרים המנהליים את הדרישות הבאות:

א.      צו בכתב (נלמד מהצורך בחתימה ובציון תקופת המעצר);

ב.      בחתימת ידו של המפקד הצבאי;

ג.        יכלול פרטי העצור (נלמד מהמילים "להורות על מעצרו של האדם" );

ד.       יציין את תקופת המעצר (שלא תעלה על ששה חודשים); ו-

ה.      יפרט את מקום המעצר (ס' 2 לצו המעצרים המנהליים).

6. הביקורת השיפוטית

כידוע, ישנה חובה להביא עצור מנהלי בפני שופט משפטאי תוך 8 ימים מיום מעצרו, בהליך הידוע כ "ביקורת שיפוטית" (ס' 4(א) לצו המעצרים המנהלים). סמכותו של השופט המשפטאי בהליך האמור ברורה היא, וכוללת היא: אישור הצו, ביטולו או קיצורו.

ברורים הרבה פחות הם השיקולים והמבחנים אשר יפעיל השופט המשפטאי במסגרת הביקורת השיפוטית. מששתק המחוקק בעניין אחרון זה (למעט ביחס להחלטה על ביטולו המוחלט של צו מעצר, שם קבע המחוקק עקרונות המפורטים בס' 4(ב) לצו המעצרים המנהליים), הרי ששורת ההגיון מחייבת כי הליך הביקורת יקיף את כל אותם נושאים הקשורים להוצאת הצו, מהותיים וצורניים כאחד.

אשר לבחינה הצורנית של הצו, הרי שהבדיקה הינה פשוטה וטכנית על-פי-רוב. כאן לא יתעורר ברגיל כל קושי לזהות אם נפל פגם באחד או יותר מהרכיבים הנזכרים (אם כי עשויה להתעורר השאלה מהי הנפקות הנובעת מפגם כאמור - עניין אליו עוד אשוב בהמשך).